מרכז ידע

חומצות הומיות ופולביות - מולקולות טבעיות הנמצאות בקרקע (תוצר פירוק של כבול ופחם לבן), ותורמות בהנגשת מינרלים לשורשי צמחים, חיידקים, פטריות ועוד.
מטרת התצפיות: בחינת תרומת הוספת "הומיגרין ברק" (15% ח. הומיות ופולביות ו-3% אשלגן) לממשק הדישון, בהעלאת רמת הזמינות והקליטה של יסודות ההזנה בקרקע, והשפעתה על מדדים כגון: יבול רב שנתי, גודל פרי, ריכוז כלורופיל בעלים.
תוצאות..

עם רדת הטמפרטורות והתקררות הקרקע, חלה האטה בפעילות הצמח וכן ביכולתו בקליטת מינרלים.
על החשיבות בשמירה על פעילות אנזימטית רציפה במהלך החורף ועל המוצרים הייחודיים שפיתחנו לשם כך

בשנים באחרונות ישנה הכרה מוגברת במעלות הבריאותיות של שמן הזית שהובילה לעלייה בצריכה העולמית ולנטיעות חדשות. הזית הינו גידול עמיד, דבר שמאפשר את גידולו באזורים קשים, בקרקעות עניות וללא השקיה. למרות זאת, השקיה ודישון עשויים להגדיל יבולים וכדאיות הכלכלית של הגידול באופן ניכר.

התירס הינו מרכיב חיוני בתעשיית המזון העולמית והוא משמש חלק עיקרי בתזונתם של בע"ח ואוכלוסיות גדולות ברחבי העולם. לאור זאת, עשרות אלפי דונמים מאדמת ארץ ישראל מיועדים לגידול זה. גורמים רבים יכולים להשפיע על טיב קליטת יסודות ההזנה מהקרקע אל הצמח, כאשר המשמעותיים שבהם הם:

אוריאה הינו דשן חנקני אשר ניתן לשימוש כמוצק וכנוזל. הבסיס לייצור של אוריאה וכן של קבוצת הדשנים החנקניים הוא אמוניה (NH3). מקור החנקן בייצור האמוניה מתרחש על ידי קשירת חנקן אטמוספרי; האוריאה נוצרת על ידי תגובה בין אמוניה לבין פחמן דו-חמצני (CO2) בלחץ ובטמפרטורה גבוהים, כאשר בסוף התהליך מתקבלת אוריאה מותכת CO(NH2)2, שעוברת תהליך של גרעון ליישום כדשן חקלאי.

החנקן הוא יסוד הזנה חיוני לצמח. ללא יסוד זה אין הצמח מסוגל להשלים את מחזור חייו.
באופן טבעי, הצמח מסוגל לקלוט את החנקן דרך השורש בצורת אמון (+NH4) או בצורת ניטרט (-NO3). ישנן צורות נוספות אך חשיבותן זניחה בהיבט זה. במקרים מסוימים ישנה עדיפות לצורך זה או אחר אך העקרונות והמאפיינים הקיימים במטבוליזם החנקן בטבע ברורים וקבועים.
מאמר זה ינסה להבהיר את הנושא וליישר את ההדורים בכל הקשור להזנה חנקנית בחקלאות ארצנו.