חדשות ואירועים
ירוק עולה
מיומנו של מנהל שיווק בתקופת קורונה.
ינואר 2020
הרומן שלי עם הקורונה מתחיל. הטרמינל באדיס אבבה הומה אדם, אבל אני מבחין בדבר מוזר: סביב כל אדם החובש מסכת פנים, יש הרבה מאוד כיסאות ריקים, כאילו כולם חשודים. בום. האסימון נופל: יש פה עניין. אז זאת המגפה שמדברים עליה בתקשורת? היא באמת מוחשית?
פברואר 2020
אני נוסע בפעם האחרונה לאצטדיון סמי עומר וחוגג ניצחון של 0-5 על הפועל ת"א (ירוק עולה!) ואז..זהו. הכל נעצר. מאז לא שבנו לאצטדיון.
מרץ 2020
אנחנו עושים הערכת מצב ראשונית ומנסים להבין לאן הולכים מכאן: מה יהיה עם הלקוחות? איך נפגשים בסגר? מה יהיה על המכירות? והכי חשוב, מה עם חומר הגלם? חלק נכבד מהמוצרים שלנו נשען על יבוא (אין ייצור של חנקן על כל סוגיו בארץ הקודש), ואנחנו נדרשים להיערך במהירות וביצירתיות למצב שבו לא נצליח לקיים אספקה שוטפת של מוצרי חנקן לטובת הייצור השוטף. חברות רבות בחו"ל, ובעיקר באזור רוסיה, הורידו דרמטית את יכולת הייצור וחלקן אף סגרו שערים בעקבות המגפה. רציפים בנמלים נסגרו ותנועת האוניות ירדה למתכונת חירום.
"להבהיר ללקוחות את המצב ולהפציר בהם שימלאו דשן במיכלים כל עוד ניתן, כי מי יודע לאן הולכים מכאן ומתי; להבין מהלקוחות מה נדרש להם לתוכנית הדישון בחודש הקרוב על מנת להיות ערוכים לכל בקשה והזמנה; להמעיט בפגישות מרובות אנשים; ממשיכים לתת שירות מקצועי כרגיל. את החקלאות הזאת אי אפשר להפסיק. ביטחון מזון מעל הכל!" אלו ההוראות הראשוניות שנתתי לצוות לאור המצב החדש.
אפריל - אוקטובר 2020
העונה התחילה ואיתה גם הצלחנו, באמצעים כבירים, להתגבר על כל בעיות הרכש, תודות ליצירתיות ולמציאת ספקים חדשים. בשורה התחתונה, האספקה ללקוחות לא נפגעה. החברה יצרה פעילות מקצועית אצל לקוחות שהיה ניתן להיפגש איתם, למרות הקורונה פיתחנו יכולות של מתן שירות ובדיקות של ריכוז המינרלים בעלים דרך מעבדה בחו"ל. הפעילות עברה ללא הפרעה את כל הסגרים, כולל השבתת נתב"ג. תמיד אומרים שבמקרי קיצון אנחנו מתחזקים ומתאחדים. זה נכון. יכולת ההכלה וההבנה של הלקוחות למצב החדש גם היא ראויה לציון. כאן גם התגלתה שעתה הגדולה של מחלקת הייצור של דשן הצפון, עבודה בקפסולות? בידודים? מחסור בחומרי גלם? שום דבר לא הצליח לעצור את המכונה הזאת מלעבוד ולספק - תמיד בזמן ובנחישות רבה, בשעות לא שעות - מקור הגאווה שלנו.
והיה כמובן גם צד אישי לכל הסיפור. המגפה הזאת איחדה אותנו משפחתית. כולנו בילינו הרבה יותר זמן עם הילדים, עשינו הרבה בשביל הבית, שתינו המון (אמרתי המון?) בירה ואכלנו המון בשר. כי מה עוד אפשר לעשות כשנעולים בבית?
המון פגישות בזום, המון ניתוקים - לא חסרה שלווה.
נובמבר 2020
המחסור בחומרי גלם התחיל לתת את אותותיו עם בוא הסתיו, וגם כאן הצלחנו, ביצירתיות וביעילות, להתגבר כמעט על כל המכשולים ולספק את ההזמנות.
31 בדצמבר 2020
אני עומד בתור בביה"ח רמב"ם לחיסון ראשון. ביום האחרון של השנה החלטתי: אני כאדם, אנחנו כעם, כולנו כאנושות - ננצח במלחמה הזאת.
ינואר 2021
אני חופשי ומחוסן, ואנחנו ממשיכים קדימה בכל הכוח לכל לקוח.
מבט ל-2040
במליארדי שנות היסטוריה, המגפה הזו, מאיימת ככל שתהיה, היא פסיק קטן בסיפור של כולנו. בסוף היום כולנו נדרשים לראות את התמונה רחבה - לזכור את המטרות והיעדים האישיים, המשפחתיים, החברתיים, המסחריים והלאומיים ולהמשיך לפעול כפי שהיה קודם, כפי שיהיה כאן תמיד.
אור קורן, מנהל שיווק ומכירות דשן הצפון.
ינואר 2020
הרומן שלי עם הקורונה מתחיל. הטרמינל באדיס אבבה הומה אדם, אבל אני מבחין בדבר מוזר: סביב כל אדם החובש מסכת פנים, יש הרבה מאוד כיסאות ריקים, כאילו כולם חשודים. בום. האסימון נופל: יש פה עניין. אז זאת המגפה שמדברים עליה בתקשורת? היא באמת מוחשית?
פברואר 2020
אני נוסע בפעם האחרונה לאצטדיון סמי עומר וחוגג ניצחון של 0-5 על הפועל ת"א (ירוק עולה!) ואז..זהו. הכל נעצר. מאז לא שבנו לאצטדיון.
מרץ 2020
אנחנו עושים הערכת מצב ראשונית ומנסים להבין לאן הולכים מכאן: מה יהיה עם הלקוחות? איך נפגשים בסגר? מה יהיה על המכירות? והכי חשוב, מה עם חומר הגלם? חלק נכבד מהמוצרים שלנו נשען על יבוא (אין ייצור של חנקן על כל סוגיו בארץ הקודש), ואנחנו נדרשים להיערך במהירות וביצירתיות למצב שבו לא נצליח לקיים אספקה שוטפת של מוצרי חנקן לטובת הייצור השוטף. חברות רבות בחו"ל, ובעיקר באזור רוסיה, הורידו דרמטית את יכולת הייצור וחלקן אף סגרו שערים בעקבות המגפה. רציפים בנמלים נסגרו ותנועת האוניות ירדה למתכונת חירום.
"להבהיר ללקוחות את המצב ולהפציר בהם שימלאו דשן במיכלים כל עוד ניתן, כי מי יודע לאן הולכים מכאן ומתי; להבין מהלקוחות מה נדרש להם לתוכנית הדישון בחודש הקרוב על מנת להיות ערוכים לכל בקשה והזמנה; להמעיט בפגישות מרובות אנשים; ממשיכים לתת שירות מקצועי כרגיל. את החקלאות הזאת אי אפשר להפסיק. ביטחון מזון מעל הכל!" אלו ההוראות הראשוניות שנתתי לצוות לאור המצב החדש.
אפריל - אוקטובר 2020
העונה התחילה ואיתה גם הצלחנו, באמצעים כבירים, להתגבר על כל בעיות הרכש, תודות ליצירתיות ולמציאת ספקים חדשים. בשורה התחתונה, האספקה ללקוחות לא נפגעה. החברה יצרה פעילות מקצועית אצל לקוחות שהיה ניתן להיפגש איתם, למרות הקורונה פיתחנו יכולות של מתן שירות ובדיקות של ריכוז המינרלים בעלים דרך מעבדה בחו"ל. הפעילות עברה ללא הפרעה את כל הסגרים, כולל השבתת נתב"ג. תמיד אומרים שבמקרי קיצון אנחנו מתחזקים ומתאחדים. זה נכון. יכולת ההכלה וההבנה של הלקוחות למצב החדש גם היא ראויה לציון. כאן גם התגלתה שעתה הגדולה של מחלקת הייצור של דשן הצפון, עבודה בקפסולות? בידודים? מחסור בחומרי גלם? שום דבר לא הצליח לעצור את המכונה הזאת מלעבוד ולספק - תמיד בזמן ובנחישות רבה, בשעות לא שעות - מקור הגאווה שלנו.
והיה כמובן גם צד אישי לכל הסיפור. המגפה הזאת איחדה אותנו משפחתית. כולנו בילינו הרבה יותר זמן עם הילדים, עשינו הרבה בשביל הבית, שתינו המון (אמרתי המון?) בירה ואכלנו המון בשר. כי מה עוד אפשר לעשות כשנעולים בבית?
המון פגישות בזום, המון ניתוקים - לא חסרה שלווה.
נובמבר 2020
המחסור בחומרי גלם התחיל לתת את אותותיו עם בוא הסתיו, וגם כאן הצלחנו, ביצירתיות וביעילות, להתגבר כמעט על כל המכשולים ולספק את ההזמנות.
31 בדצמבר 2020
אני עומד בתור בביה"ח רמב"ם לחיסון ראשון. ביום האחרון של השנה החלטתי: אני כאדם, אנחנו כעם, כולנו כאנושות - ננצח במלחמה הזאת.
ינואר 2021
אני חופשי ומחוסן, ואנחנו ממשיכים קדימה בכל הכוח לכל לקוח.
מבט ל-2040
במליארדי שנות היסטוריה, המגפה הזו, מאיימת ככל שתהיה, היא פסיק קטן בסיפור של כולנו. בסוף היום כולנו נדרשים לראות את התמונה רחבה - לזכור את המטרות והיעדים האישיים, המשפחתיים, החברתיים, המסחריים והלאומיים ולהמשיך לפעול כפי שהיה קודם, כפי שיהיה כאן תמיד.
אור קורן, מנהל שיווק ומכירות דשן הצפון.
