מרכז ידע

דישון בזית

בשנים באחרונות ישנה הכרה מוגברת במעלות הבריאותיות של שמן הזית, הכרה שהובילה גם לעלייה בצריכה העולמית ולנטיעות חדשות.
הזית הינו גידול עמיד, כך שניתן לגדלו באזורים קשים, בקרקעות עניות וללא השקיה. יחד עם זאת, השקיה ודישון עשויים להגדיל את היבולים והכדאיות הכלכלית של הגידול באופן ניכר. ישנה עלייה בנטיעות עצי זית לשמן שלחין בנטיעה צפופה ובגידול אינטנסיבי. בתנאים אלו להזנה יש השפעה על יבול ואיכות שמן הזית.
דישון בחסר פוגע ביבול ואילו דישון בעודף יכול לפגוע ביבול, ובאיכות השמן (dag et al 2009).

יסודות הזנה עיקריים בזית

חנקן

תכולת החנקן בבדיקות העלים, לפי הסטנדרט, צריכה להיות 1.5%. מחסור בחנקן פוגע בעוצמת הפריחה והחנטה, אך דישון חנקן בעודף עלול לפגוע בכמות ואיכות שמן הזית (עליה בחמיצות, ירידה בריכוז הפוליפנולים). לכן, במידה והחנקן בבדיקות העלים עובר את ה-1.5% יש לתת ממנו מנה מופחתת. המנה מומלצת בדישון זית לשמן היא 10-15 יחידות חנקן. כמובן, חלק נרחב מהכרמים בארץ מושקים במי קלחין, לכן יש להתייחס גם ליחידות החנקן, הזרחן והאשלגן במים. העץ יודע לאגור חנקן, לכן, השפעת הדישון היא לא מידית. אין מניעה ואף ישנם יתרונות בשימוש באוראן כמקור חנקן בדישון. החנקן דרוש בעיקר עבור צימוח חדש, פרי יתפתח רק על ענפים מאביב קודם.

זרחן

תכולת הזרחן בבדיקות העלים, לפי הסטנדרט, צריכה להיות מעל 0.1%, אם ניכרים חסרים יש לתת בין 5-10 יחידות זרחן. לאחרונה נמצא כי לזרחן יש קשר מובהק וחשיבות רבה באחוז ההתמיינות לפריחה והחנטה ומספר הזיתים לעץ (Eral,2009). לכן, לאחר שנים בהם הניחו כי כמות הזרחן בקרקע מספיקה לזית ואין להוסיף, ישנה מגמה של דישון זרחני גם אם אין חסרים בעלים. ריכוז הזרחן בדומה לחנקן גבוה יותר בעלים הצעירים מאשר בעלים המבוגרים ומושפע מעומס הפרי. לכן, נצפה למצוא ריכוז נמוך של זרחן בעלים אחרי שנה עם יבול גבוה (שנת ON).

אשלגן

תכולת האשלגן בבדיקות העלים, לפי הסטנדרט, צריכה להיות מעל 0.8%. בדרך כלל מנת התחזוקה היא 20 יחידות אשלגן, כאשר בחסרים יש לתת 30 יחידות אשלגן. לרמת האשלגן בצמח יש השפעה רבה על היבול, ליסוד זה תפקיד חשוב בביוסינתיזה של השמן (Freeman et al.2005). בדומה לזרחן, נצפה למצוא ריכוז נמוך של אשלגן בעלים אחרי שנה עם יבול גבוה (שנת ON). במידה וישנם, חשוב להתחשב ביחידות האשלגן, הזרחן והחנקן במי ההשקיה.

עץ הזית עמיד לעקות שונות בהשוואה לעצי פרי אחרים, מה שמאפשר את גידולו בתנאי יובש מצד אחד וטמפרטורה גבוהה מצד שני וכך גם על קרקע אבנית וגירית. הוא מתאים לגידול בקרקעות אשר לא מתאימות לגידולים אחרים (מורדות הרים ובגידול בעל), ובעזרת הזנה נכונה ומבוקרת ניתן להגדיל את יבול ואיכות הזיתים והשמן.

דנה מינצר
אגרונומית
דשן הצפון